פסק-דין בתיק ב"ל 11814-09

בפנינו תביעה להכרה בליקוייה של התובעת כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") באמצעות המנגנון של תורת המיקרוטראומה.

כללי

1.      התובעת, ילידת 1957, עבדה כספרית כ-36 שנה. לתובעת היה עסק עצמאי של מספרה משנת 1987 ועד שנת 2008. בתקופות מסוימות עבדו עם התובעת עובדת נוספת בשם טובי וכן בתה. התובעת עבדה בעמידה.

2.      לטענת התובעת, ביצעה היא מדי יום מאות פעולות כיפוף חוזרות ונשנות של הגב והצוואר, אשר גרמו לטענתה לליקוייה בע"ש צווארי ומותני ולהפסקת עבודתה ביום 1.5.08. (במאמר מוסגר יצויין שבטופס התביעה מיום 5.3.09 שהגישה התובעת לנתבע נרשם כי הפסיקה לעבוד ביום 1.5.05, אך במכתבה מיום 26.5.09 הודיעה כי התאריך הנכון הינו 1.5.08). התובעת הגישה מטעמה חוות דעת רפואית של ד"ר גודקין, רפוא תעסוקתי ( ת/1).

3.      לטענת הנתבע לא הניחה התובעת תשתית עובדתית לקיומה של תאונת עבודה לפי מנגנון המיקרוטראומה, היות שפעולותיה בעבודתה היו רבות, מגוונות ושונות זו מזו, לא רציפות ובוצעו בסדר משתנה לפי צורכי העבודה. 

4.      בדיון שהתקיים בפניי העידו התובעת מטעמה, ומטעם הנתבע העיד חוקר הנתבע מר ישראל יחיא.

דיון והכרעה

5.      תורת המיקרוטראומה פותחה בפסיקה ונקבע לגביה כך:

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע."

(ש' קובובי, רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, עמ' 62).

(דב"ע לה/61-0 המוסד לביטוח לאומי - לוי, פד"ע ז' 345, 350 -352)

6.      באשר לשוני בין התנועות החוזרות ונשנות, בעב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 28.7.02) נקבע כי:

" יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.

ד. עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון ... כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.

ה. משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.

ו. אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. "

(ראו גם עב"ל (ארצי) 175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 26.10.04) ; עב"ל (ארצי) 204/06 מרוסיה חיימוב - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 22.10.07) ; עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 6.3.06))

7.      הפסיקה חזרה והבהירה כי עצם העובדה שבוצעו פעולות פיזיות, אין בה כדי להקים תשתית לפי תורת המיקרוטראומה:

" בענייננו לא הובא שמץ של הוכחה בדבר פגיעה החוזרת ונשנית מאיזה סוג או מין שהוא. המערער אמנם עשה מאמצים פיזיים גדולים כולל הרמת משקלות כבדים, אך אין טענה, שמאמצים אלה, היו זהים במהותם ופעלו בזה אחר זה פעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי. השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים...".